מזונות ילדים: הנתונים שקובעים את גובה הסכום בפועל

סכום מזונות הילדים אינו נגזר מטבלה קבועה או מאחוז אחיד מהמשכורת, אלא נקבע בכל מקרה לגופו על בסיס שילוב של נתונים. בית המשפט לענייני משפחה בוחן בעיקר את יכולת ההשתכרות של כל אחד מההורים, את הצרכים הקונקרטיים של הילד ואת רמת החיים שהייתה נהוגה במשפחה טרם הפירוד. התוצאה הסופית היא שקלול של כל הנתונים הללו יחד, ולא חישוב אוטומטי לפי נוסחה אחידה שמתאימה לכל משפחה.

אחת התפיסות השגויות הנפוצות היא שאפשר להעריך מראש את גובה המזונות לפי אחוז קבוע מהשכר, כפי שמחשבים מס הכנסה. בפועל, שני הורים עם משכורת כמעט זהה יכולים לקבל פסיקות שונות לגמרי, מפני שהנתונים שמונחים לפני בית המשפט, נכסים, הוצאות קבועות, מספר ילדים ואורח החיים שהיה נהוג במשפחה, שונים מתיק לתיק. הבנת הנתונים הללו מראש מאפשרת להורים להגיע מוכנים יותר להליך, בין אם מדובר בהסכמה ובין אם בהכרעה שיפוטית.

יכולת ההשתכרות של כל הורה: מעבר למשכורת שבתלוש

הערכת היכולת הכלכלית של הורה לצורך מזונות אינה מסתכמת בבדיקת תלוש השכר האחרון שלו. הפסיקה מתייחסת למכלול המקורות העומדים לרשות ההורה, ובכלל זה הכנסה מעבודה, הכנסה מעסק, נכסים, חסכונות והכנסות פסיביות כגון דמי שכירות. הכנסה פסיבית מנכס שבבעלות אחד ההורים נלקחת בחשבון כחלק ממכלול המקורות הכלכליים העומדים לרשותו לצורך פסיקת מזונות, ולכן דירה מושכרת או תיק השקעות עשויים להשפיע על גובה החיוב גם אם אינם מניבים הכנסת עבודה שוטפת.

מעבר להכנסה בפועל, בית המשפט בוחן גם את פוטנציאל ההשתכרות של כל הורה, כלומר את מה שהוא יכול היה להרוויח בהתחשב בהשכלתו, בניסיונו ובכושר עבודתו. על החייב במזונות להתאמץ עד גבול יכולתו ואף להשכיר עצמו לכל עבודה כדי לזון את מי שהוא חייב במזונותיו, ולכן הורה שמצמצם במכוון את שעות עבודתו או עובר למשרה פחות משתלמת סמוך לפתיחת ההליך עלול למצוא שבית המשפט מחשב עבורו מזונות לפי ההכנסה שהוא יכול היה להשתכר, ולא לפי ההכנסה המוצהרת בפועל. אותו כלל חל במידה שווה על שני ההורים, כך שגם הורה שמבקש מזונות לא יכול להפחית באופן מלאכותי את הכנסתו שלו כדי להגדיל את הסכום.

• תלושי שכר ואישורי הכנסה מהמעסיק
• דוחות תנועות בנק וכרטיסי אשראי
• דוחות שומה ומסמכים מרשות המסים במקרה של עצמאי
• מסמכי בעלות על נכסים ונסח טאבו במידת הצורך
• אישורים ותיעוד להוצאות חריגות שכבר שולמו

צרכי הילד בפועל: בין ההוצאות השוטפות להוצאות החריגות

לצד יכולת ההורים, הרכיב השני שמשפיע על הסכום הוא צרכי הילד הספציפיים. מדובר בהוצאות שוטפות כמו מזון, ביגוד, תחבורה וטיפוח, שמרכיבות את מה שנהוג לכנות הצרכים ההכרחיים של הילד. לצד אלה קיימות הוצאות חריגות שבדרך כלל אינן נכללות בתשלום החודשי הקבוע אלא מחושבות ומחולקות בנפרד, ובהן הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי סל הבריאות והוצאות חינוך מיוחדות.

ההפרדה בין הוצאות שוטפות להוצאות חריגות חשובה מבחינה מעשית: חוגים, קייטנות, טיפולים פרטיים ומשקפיים הם דוגמאות נפוצות להוצאות שבתי המשפט נוהגים לחלק בין ההורים לפי יחס ההכנסות, כנגד קבלות ואישורים, ולא כחלק מהסכום הקבוע ששולם מדי חודש. כך נמנע מצב שבו הורה אחד נושא לבדו בהוצאה חד-פעמית וגדולה, מבלי שההורה השני משתתף בה.

רמת החיים שהייתה נהוגה במשפחה כאמת מידה להשוואה

אחד הנתונים שבית המשפט בוחן, ולעיתים נוטים להתעלם ממנו, הוא האופן שבו ניהלה המשפחה את חייה הכלכליים לפני הפירוד. בית המשפט בוחן כיצד כלכלו הצדדים את ילדיהם בתקופת החיים המשותפים, והאם רמת ההוצאה שהייתה נהוגה נבעה מהכנסה קבועה וריאלית או מהכנסה גבוהה חד-פעמית שאינה משקפת את המצב הנוכחי.

המשמעות המעשית היא שרמת חיים גבוהה שנהגה במשפחה לאורך שנים, כמו חינוך פרטי או חוגים רבים, עשויה להישמר במידה מסוימת גם לאחר הפירוד, ככל שיכולת ההורים מאפשרת זאת. לעומת זאת, רמת חיים שנבעה מהכנסה זמנית וחריגה לא בהכרח תשמש בסיס לקביעת צרכים קבועים לטווח הארוך, מפני שהיא אינה משקפת את היכולת הכלכלית המתמשכת של המשפחה.

מספר הילדים במשפחה והשפעתו על סך ההוצאה

מספר הילדים במשפחה משפיע על גובה המזונות, אך לא באופן של הכפלה פשוטה של הסכום לפי כל ילד נוסף. ההוצאות על ילדים משתנות בין משפחה למשפחה, ולכן בית המשפט דן בכל מקרה לגופו ובוחן לעומק את ההוצאות הריאליות, תוך הכרה בכך שחלק מההוצאות, כמו עלות הדיור, חשבונות משק הבית או רכב, הן הוצאות חד-פעמיות או משותפות שאינן גדלות באופן יחסי עם כל ילד נוסף.

מבחינה מעשית, המשמעות היא שתשלום המזונות עבור שני ילדים לא יהיה כפול מהתשלום עבור ילד אחד, ועבור שלושה ילדים הוא לא יהיה משולש. בית המשפט שוקל את מבנה ההוצאות הכולל של המשפחה כיחידה אחת, ולא מחשב כל ילד בנפרד ומצרף את הסכומים.

הוצאת המדור: איך עלות הדיור נכנסת לחישוב?

רכיב המדור, שמשקף את חלקו של הילד בהוצאות הדיור, נבחן בנפרד מהתשלום השוטף עבור צרכים אחרים. כאשר הילדים שוהים בעיקר אצל הורה אחד, ההורה השני משתתף בחלק היחסי של עלות השכירות או המשכנתא המיוחס לילד. מצב שונה מתקיים כאשר ההורים מקיימים חלוקת זמנים שווה או קרובה לשווה: במקרים כאלה נדרשת לעיתים דירה מתאימה לילדים אצל שני ההורים, ולכן העלות המצטברת של מדור עשויה להיתפס ככפולה, שכן גם אצל האם וגם אצל האב נחוצה דירה מתאימה לגידול הילדים.

בתי המשפט נוהגים לבחון במקרים של חלוקת שהות שווה האם הנשיאה המקבילה בעלות דיור כפולה אינה פוגעת ביכולתם של שני ההורים לעמוד בתשלומים, ומתאימים את החלוקה בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות של כל אחד מהם. כך נוצר איזון בין הצורך בדיור ראוי לילדים לבין היכולת הכלכלית הממשית של כל הורה.

כשההכנסה המוצהרת לא משקפת את המציאות הכלכלית

לא תמיד ההכנסה שמוצהרת בהליך משפטי משקפת נאמנה את המצב הכלכלי האמיתי. בתי המשפט מכירים באפשרות שהורה מחזיק בהכנסה שאינה מדווחת לרשויות או בכספים ונכסים שלא גולו באופן מלא, ובמקרים כאלה בית המשפט בוחן ראיות עקיפות כדי לאמוד את ההכנסה האמיתית, גם אם קשה לעקוב אחריה באופן ישיר.

בית המשפט נדרש גם לבחון שינויים חריגים בהכנסה שמתרחשים סמוך לפתיחת ההליך. כאשר צד טוען שהכנסתו ירדה באופן משמעותי בתקופה הסמוכה לפירוד, ייבחן ההפרש בין מה שהוא השתכר בעבר הלא רחוק לבין מה שהוא טוען שהוא משתכר כעת, כדי לקבוע האם מדובר בירידה אמיתית או בצמצום מכוון שנועד להשפיע על תוצאת ההליך.

מזונות שנקבעים בהסכמה לעומת מזונות שנקבעים בהכרעה שיפוטית

ההורים יכולים להגיע להסכמה על גובה המזונות בעצמם, לרוב בסיוע עורך דין או מגשר, או להשאיר את ההכרעה לבית המשפט לענייני משפחה שישקול את הנתונים ויפסוק בהתאם. לכל אחד מהמסלולים מאפיינים שונים, כפי שמתואר בטבלה הבאה:

חשוב לזכור שגם כאשר ההורים מגיעים להסכמה על גובה המזונות, ההסכם אינו יכול לגרוע מזכותו העצמאית של הקטין לתבוע את מזונותיו בעתיד, מאחר שמדובר בזכות של הילד ולא של ההורה. עו"ד משה און, המשרד שמלווה הורים בהליכי משפחה באזור רעננה והשרון ובכל הארץ, בוחן יחד עם הלקוח את מכלול הנתונים הכלכליים הרלוונטיים לתיק הספציפי, במטרה להציג לבית המשפט או לצד שכנגד תמונה מלאה ומדויקת ככל האפשר.