גירושין חלוקת רכוש: מי מקבל את הדירה המשותפת ולמה

הנחה שגויה אחת חוזרת שוב ושוב אצל בני זוג שנכנסים להליך גירושין: מי שהדירה רשומה על שמו הוא זה שקובע מה יקרה בה. בפועל, רישום הזכויות בטאבו הוא רק חלק מהתמונה, והשאלה המשפטית המכרעת היא אחרת לגמרי, האם מדובר בנכס שנצבר במשותף במהלך הנישואין. עו"ד משה און, שעוסק בין היתר בדיני משפחה ובדיני מקרקעין, מסביר במאמר זה את העקרונות שקובעים איזון משאבים של דירה בגירושין, ואת האפשרויות המעשיות כשהצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה.

איזון משאבים מול רישום בטאבו: שתי מערכות שלא תמיד מתיישרות

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין, במסגרת מה שמכונה איזון משאבים. כפי שעולה מהוראות החוק, לצורך איזון המשאבים יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים, ולנכות מהם את החובות הרלוונטיים. המשמעות היא שהעובדה שהדירה רשומה על שם אחד מבני הזוג בלבד אינה קובעת באופן אוטומטי מי הבעלים הכלכליים שלה.

בפסיקה הובהר כי זכויות בדירה הרשומות על שם צד מסוים נובעות ממנגנון רישום פורמלי, ולא מהנישואין עצמם, אך זה אינו משנה את עצם הזכות לאיזון. כפי שנקבע, הזכויות בדירה רשומות על שם צדדים מכוח היותם צד להסכם רכישה ורישום הזכויות על שם כל אחד מהם ולא מכוח הנישואין. במילים אחרות, גם דירה שרשומה על שם בן זוג אחד בלבד יכולה להיחשב נכס משותף לצורך חלוקה, אם היא נרכשה בתקופת הנישואין מתוך מאמץ משותף.

לצד הכלל השוויוני, החוק מעניק לבית המשפט גם שיקול דעת לסטות ממנו במקרים מתאימים. על פי הוראת סעיף 8 לחוק, בית המשפט רשאי לקבוע כי האיזון לא יהיה מחצה על מחצה אלא לפי יחס אחר, תוך התחשבות בין היתר בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, כאשר מטרת הסעיף היא לאפשר ביצוע איזון משאבים צודק בין בני הזוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות.

דירה שהבאתם לנישואין, קיבלתם במתנה או בירושה: מתי היא בכל זאת משותפת

לא כל דירה נכנסת למאגר הנכסים המתחלק. החוק מגדיר קטגוריה של נכסים שאינם כלולים באיזון כלל, נכסים שהיו שייכים לבן הזוג עוד לפני הנישואין, וכן נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין. כפי שמסביר מקור משפטי בנושא, לפי חוק יחסי ממון, נכסים שהיו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה נחשבים "נכסים חיצוניים", ולכן אינם נכללים באיזון. דירה שהבעל או האישה ירשו מהורה, למשל, לא אמורה להיכנס לחישוב המשותף, גם אם הנישואין נמשכו שנים רבות.

עם זאת, הכלל הזה אינו מוחלט. כאשר בני הזוג נהגו בפועל בדירה החיצונית כבנכס משותף, למשל שיפצו אותה יחד מכספים משותפים, גרו בה שניהם כבית המשפחה, או רשמו את שני הצדדים כבעלים, עשויה לחול עליה דוקטרינת השיתוף הספציפי, שמוציאה אותה מגדר "נכס חיצוני" ומכניסה אותה בחזרה למעגל הנכסים המשותפים. בחינת השאלה הזו נעשית לפי נסיבות המקרה הקונקרטי: אורך הזמן שבו הדירה שימשה למגורי המשפחה, מקור הכספים ששימשו לשיפוץ או לפירעון משכנתא, ואופן ניהול הזוג את ענייניו הכלכליים.

חשוב להבחין כאן בין דירה שהתקבלה כמתנה או בירושה לבין דירה שנרכשה במהלך הנישואין בעזרת הון עצמי של צד אחד בלבד. השנייה אינה "נכס חיצוני" במובן החוקי, גם אם המימון לא היה שווה, ולכן ההון העצמי שהושקע בה עשוי להישקל בחישוב האיזון, אך לא בהכרח שולל את עצם השיתוף בנכס.

האם חובה למכור את הדירה? שלוש דרכים נוספות ליישב את הסוגיה

מכירה לצד שלישי היא הפתרון השכיח, אך אינה הפתרון היחיד. כפי שעולה בניתוח התחום, למרות שבמקרים רבים הדירה אכן נמכרת, אין חובה משפטית לעשות זאת מיד עם הגירושין. בני הזוג יכולים לבחור בין כמה מסלולים חלופיים, בהתאם לנסיבותיהם ולרצונם המשותף או להכרעת הערכאה המוסמכת.

• רכישת חלקו של צד אחד על ידי הצד השני, לפי הערכת שווי שנערכת על ידי שמאי מקרקעין מוסכם או ממונה
• המשך בעלות משותפת בדירה לתקופה מוגדרת, למשל עד שהילדים יגיעו לגיל מסוים, עם הסדר מגורים ברור
• מכירת הדירה בשוק החופשי וחלוקת התמורה בהתאם ליחס שנקבע בהסכם או בפסק דין
• העברת הזכויות מכוח פסק דין אגב גירושין, הכוללת היבטי מיסוי נפרדים שאינם נבחנים כמכירה רגילה

כאשר אחד הצדדים מעוניין לרכוש את חלקו של השני, נהוג שתינתן לו זכות ראשונים, כלומר עדיפות לרכוש את החלק טרם שהוא מוצע לגורם חיצוני, כפי שמקובל בהסדרי חלוקת רכוש. במקרה כזה נדרשת הערכת שווי מסודרת, שכן מבצעים הערכת שווי לדירה באמצעות שמאי מקרקעין, ולאחר מכן מחשבים את חלקו של כל אחד מבני הזוג בנכס, ולפי ערכים אלו נקבע הסכום שישולם לצד המוותר על חלקו.

מי גר בדירה עד שהעניין מוסדר, ומה זה אומר על הזכויות

אחת השאלות הנפוצות ביותר בתחילת הליך גירושין נוגעת לתקופת הביניים: מי נשאר בדירה עד שמגיעים להסכם או לפסק דין. אין בחוק חובה שמכריעה בעניין הזה מראש, אין חוק שמחייב אחד מבני הזוג לעזוב את הדירה המשותפת לפני שהגירושין הסתיימו, ושניהם רשאים להמשיך לגור בה. בפועל נוצרת לרוב מציאות אחרת, שבה צד אחד עוזב מרצון, לרוב לדירה שכורה, עד להשלמת ההסכמות, אך זהו הסדר מעשי ולא חובה משפטית.

נקודה שחשוב להבהיר: עזיבה מרצון של הדירה בתקופת הביניים אינה שוללת ולו זכות קניינית אחת מהצד שעזב. הזכויות בנכס נקבעות על פי המועד והאופן שבו נרכש, ולא על פי מי שמתגורר בו בפועל ברגע נתון. לכן אין מניעה עקרונית לדרוש הסדר מגורים זמני מבלי לחשוש מפגיעה בזכויות העתידיות בדירה.

משכנתא, שכר דירה ו"מדור" לילדים: התשלומים שרצים במקביל

תקופת הביניים שבין פתיחת ההליך לבין חלוקת הדירה בפועל אינה מושהית מבחינה כלכלית. אם קיימת משכנתא פעילה, התשלומים עליה ממשיכים להתבצע, לרוב מחשבון משותף או מחלוקה לפי הסכמה זמנית, ושאלת ההחזר של הצד שנשא בתשלומים בתקופה זו נבחנת בסופו של דבר כחלק מחישוב האיזון הכולל.

כאשר אחד ההורים ממשיך להתגורר בדירה המשותפת עם הילדים, נוצרת זיקה בין נושא הדיור לנושא מזונות הילדים. כפי שעולה בניתוח התחום, כשההורה המשמורן גר בדירה המשותפת שטרם חולקה, ההורה השני יכול לטעון שחלקו בדירה מהווה תחליף לחלק מהמזונות, שכן הוא "מספק מדור" לילדים מכוח בעלותו בנכס. הטענה הזו נבחנת כחלק מהתמונה הרחבה יותר של ההסדר הכלכלי, ואינה פועלת באופן אוטומטי.

כשיש ילדים קטנים: השיקול שמצטרף לחישוב הרכושי

חלוקת דירה בגירושין אינה תמיד שאלה חשבונאית גרידא של מי מקבל כמה. כאשר יש ילדים קטנים בתמונה, נכנס לתמונה שיקול נוסף, יציבות סביבת המגורים שלהם. כפי שעולה בניתוח התחום, כאשר יש ילדים קטנים, בתי המשפט לעיתים נותנים משקל לכך שהילדים ימשיכו להתגורר בסביבת מגורים יציבה, מה שיכול להשפיע על עיתוי המכירה או על אופן חלוקת הדירה בפועל.

אחת הדרכים המעשיות להתמודד עם השיקול הזה היא דחיית המכירה למועד מאוחר יותר, תוך שמירה על בעלות משותפת בנכס עד אז. במתווה כזה ממשיך ההורה המשמורן להתגורר בדירה, לעיתים תוך תשלום דמי שימוש חלקיים לצד השני, עד להגעת הילדים לגיל שסוכם מראש או עד מועד אחר שנקבע בהסכם הגירושין. מדובר בפתרון שמצריך ניסוח מדויק בהסכם, כולל קביעת מי אחראי על תשלומי האחזקה, המשכנתא וההוצאות השוטפות בתקופת הביניים הממושכת הזו.

מהלכה למעשה: הצעדים שמייצרים הסכם חלוקה בר-ביצוע

לפני שמגבשים עמדה לגבי חלוקת הדירה, כדאי לאסוף תשתית עובדתית מסודרת. הסכם חלוקה שנבנה על בסיס מידע חלקי נוטה להתפרק בהמשך הדרך או להוביל למחלוקות נוספות בשלב מימושו.

• בדיקת מצב הרישום בטאבו או ברשות מקרקעי ישראל, מי רשום כבעלים ובאיזה חלק
• איתור מועד הרכישה המדויק של הדירה ביחס למועד הנישואין
• בירור מקור הכספים ששימשו לרכישה: הון עצמי, ירושה, מתנה, הלוואת משכנתא משותפת
• בדיקת יתרת המשכנתא הנותרת וזהות הלווים הרשומים בה
• קבלת הערכת שווי עדכנית מגורם מקצועי לצורך חישוב חלקו של כל צד
• בדיקה האם קיים הסכם ממון או הסכם טרום נישואין שקובע הסדר שונה מהכלל הרגיל

ככל שבני הזוג מגיעים להסכמות משלהם, ניתן לעגן אותן בהסכם גירושין שמקבל תוקף של פסק דין. חשוב לציין כי העברת זכויות בדירה מכוח פסק דין שניתן אגב גירושין נבחנת באופן שונה מעסקת מכירה רגילה, כפי שנקבע, העברת זכויות במקרקעין בין בני זוג הנעשית לפי פסק דין אשר ניתן אגב גירושין אינה מהווה מכירה, ולפיכך בן הזוג המקבל את הזכויות נכנס בנעליו של בן הזוג המעביר. זהו היבט שראוי לבדוק מול אנשי מקצוע מתאימים בעת ניסוח ההסכם, שכן הוא משפיע על מיסוי עתידי של הנכס.